האש הגלויה ואש התרבות

למרות תפיסת עיקר תשומת הלב, לאש המשתוללת בחוץ והשלכותיה הקשות, קשה לי שלא להתייחס לאש התרבותית שהמשיכה לבעור גם בשבוע הזה ואוכלת ביסודותיה התרבותיים והלאומיים של מדינת ישראל, אש, שלטווח הארוך נזקיה קשים הרבה יותר.

אם מישהו חשב שפעולותיה של איילת שקד בפרשת מינוי השופטים, או קידום חוק ההסדרה, ירפו את ידי בית המשפט העליון או יאטו משהו מתהליך מימוש תפיסת ה"שוויון" התרבותית אליה צועדת מדינת ישראל בצעדי ענק, הרי מתברר שטעה!

אש ה"שוויון" המכלה את ייחודיות המין

התערבות בג"צ במינויו של הרב אייל קרים לרב הראשי הצבאי, דרישתו ממנו (וקבלתו ממנו...!) הבהרות ביחסו להומוסקסואליות ולמעמד האישה, וכן החלטת הצבא להכניס נשים גם אל מערך לוחמי השריון, מלמדים כי פעולות אלו לא רק שאינם עוזרות אלא אף ממריצות את הצד שכנגד.

גם במערכת המשפטית וגם במערכת הצבאית לא מתרגשים עוד מ"צווחות" דוברי הציונות הדתית (כן, כן! כך כינה דובר צה"ל את דבריו של הרב אליהו). מכאן אנו למדים זו הפעם המי יודע כמה, כי ניסיונות התמודדות באופן עקיף, מול ערכי התרבות הנכפים על מדינת ישראל, לא יצליחו. לא מינויים שמרניים, לא חוקי הסדרה ולא שתדלנות או איומים על המערכת הצבאית.

למערכה אל מול תפיסת השוויון התרבותית יש לגשת באופן ישיר. להעמיד אלטרנטיבה ערכית אל מול התרבות המוחקת את ייחודיות הלאומים וייחודיות המינים. ומכיוון שתרבות זו קבעה את חותמה דרך "חוק ייסוד כבוד האדם וחירותו", שאותו הפך השופט העליון לשעבר ברק, לחוק על, יש להעמיד מולו חוק יסוד אלטרנטיבי ואותו לקדם בכנסת ובמערכה האזרחית, עד שיחלחל ויתקבל על כל שדרות העם ויגיע לידי חקיקה.